<h1>תניא רבתי סימן מ"ג</h1>
<h2>דף ב.</h2>
בליל ארבעה עשר בניסן בודקין את החמץ לאור הנר. ואע"פ שלמחר יום י"ד מותרין באכילת חמץ עד ארבע שעות. אפילו הכי מקדימין ובודקים מבערב. לפי שבני אדם מצוין בבתיהם. ואם תאמר יבדוק בשחרית. הרי אין בני אדם מצוין בבתיהם. לכך הצריכו חכמים לבדוק בלילה דוקא. שבני אדם מצויין בבתיהם. ועוד שאור הנר יפה לבדיקה ויכול לבדוק בו בחורים ובסדקין מה שלא יוכל לעשות לאור היום. ואם תאמר גם ביום יבדוק לאור הנר. אור הנר עיקר אורו בלילה. אבל ביום אינו מאיר יפה מפני אור היום. ואפילו במקום חושך ואופל.
<h2>דף ד.</h2>
בליל ארבעה עשר בניסן בודקין את החמץ לאור הנר. ואע"פ שלמחר יום י"ד מותרין באכילת חמץ עד ארבע שעות. אפילו הכי מקדימין ובודקים מבערב. לפי שבני אדם מצוין בבתיהם. ואם תאמר יבדוק בשחרית. הרי אין בני אדם מצוין בבתיהם. לכך הצריכו חכמים לבדוק בלילה דוקא. שבני אדם מצויין בבתיהם. ועוד שאור הנר יפה לבדיקה ויכול לבדוק בו בחורים ובסדקין מה שלא יוכל לעשות לאור היום. ואם תאמר גם ביום יבדוק לאור הנר. אור הנר עיקר אורו בלילה. אבל ביום אינו מאיר יפה מפני אור היום. ואפילו במקום חושך ואופל.
<h2>דף ו.</h2>
המוצא חמץ ביום טוב של פסח כופה עליו את הכלי. ואינו עובר עליו שכבר בטלו, ולמוצאי יו"ט ישרפנו. ואם מצאו אחר הפסח כיון שבטלו הרי הוא כהפקר. וכתב בעל עשרת הדברות, ומסתברא דאפילו באכילה מותר כיון דלא עבר עליה בבל יראה ובבל ימצא. ואסור באכילה ומותר בהנאה.
<h2>דף ו:</h2>
סיים לבדוק ובא להצניע מזון ב' סעודות ששייר לפניו. מבטל באמירה את הסמוי מן העין. כדכתיב (שמות י"ב) תשביתו שאור מבתיכם. ואומר כל חמירא דאיכא בביתא הדין דלא חמיתיה ודלא ביערתיה ליבטיל ולהוי כעפרא. ובהלכות גדולות אומר כל חמירא דאיכא ברשותי דלא ידענא ביה ליבטיל ולהוי כעפרא. וכן מנהגנו לבטל. אם חל ארבעה עשר להיות בשבת מבטל בליל שלשה עשר דהיינו בליל ששי.
<h2>דף ז.</h2>
וצריך הבודק לברך קודם בדיקה. דקיימא לן כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן. מאי מברך. בא"י אמ"ה אקב"ו על ביעור חמץ. ויש אומרים שצריך לברך שהחיינו. שהרי מזמן לזמן הוא. ומנהגנו שלא לברך זמן. כתב בעל עשרת הדברות אם יש לו כמה בתים לבדוק אינו מברך אלא ברכה אחת. כדאמרינן גבי שחיטה שאינו מברך אלא ברכה אחת על כמה בהמות ומסתברא דוקא אם לא שח, אבל אם שח חוזר ומברך. ומצאתי בשם רבינו סעדיה ז"ל מי שבירך על ביעור חמץ אין לו להפסיק ולשוח עד שיבטל. ואם שח בין ברכה לביטול חוזר ומברך. וכן מצאתי בשם רבינו האי גאון ז"ל, ירושה היא לנו מאבותינו שלא לשוח עד שיגמור, כדי שלא יסיח דעתו. כי כשהוא נמנע מן השיחה לבו מוכן למעשה. ומי שלא עשה כן לא יצא ידי חובתו. וכן עמא דבר. מצאתי בשם הגאונים ז"ל. כשמברך אדם על ביעור חמץ אינו חושש אם לא ימצא חמץ. דמכל מקום ביעור חמץ הוא שמחזר אחריו לבערו וחייב לברך. מצאתי בשם רבינו שלמה ז"ל. אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר. ובככר ראשון שמוצא מברך על ביעור חמץ. ואחר כך הולך ומחפש לכאן ולכאן בכל מקום שרגיל להשתמש בו חמץ.
<h2>דף ז:</h2>
ואין בודקין לא לאור החמה. ולא לאור הלבנה. ולא לאור האבוקה. ירושלמי [פ"א ה"א] וכי יש חמה בלילה. תיפתר כשלא בדק. כדתנן לא בדק אור לארבעה עשר. יבדוק בארבעה עשר בשחרית. הדא אמרה אפילו ביום י"ד צריך לבדוק לאור הנר. ירושלמי [שם] מבואות האפלין מהו לבדוק לאור הנר ביום. מיליהו דרבנן אמרי לא כמה דמנהר בליליא מנהר ביממא. דאמר ר' הונא עריקין (בורחים) הוינא מן קומי גונדא (חיל). בהדא בוטיטא (מערה) דטבריה והיו בידינו נרות. בשעה שהיו כהין היינו יודעים שהוא יום. בשעה שהיו מבהיקים היינו יודעים שהוא לילה. נח בכניסתו לתיבה הכניס אבנים טובות ומרגליות, בשעה שהיו כהות היה יודע שהוא יום וכו'. ש"מ מבואות האפלין נמי מצוותן בלילה לאור הנר.
<h2>דף ח.</h2>
חורי הבית העליונים והתחתונים וגג היציע ורפת ולולין ומתבן ואוצרות יין ואוצרות שמן שאינו מסתפק מהן. אין צריכין בדיקה. זה הכלל כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אינו צריך בדיקה. וחור שבין ישראל לנכרי אל יבדוק אותו כדי שלא יחשדנו הנכרי שעושה לו כשפים.
<h2>דף י:</h2>
ולאחר שבדק וביטל יצניע החמץ הנמצא אתו יפה כדי שלא יהא צריך בדיקה אחריו. שאם ימצא פחות ממה שהצניע יהיה צריך לחזור ולבדוק אחריו. אבל אם לא הצניעו אינו צריך לחזור ולבדוק ובביטול בעלמא די לו.
<h2>דף יא:</h2>
ומותר לאכול חמץ בי"ד עד ד' שעות. בין לאכול הוא בין להאכיל לבהמתו. דתנן כל שעה שמותר לאכול מאכיל וכו'. ותולין כל שעה חמישית לא אוכלין ולא שורפין. ובתחלת שעה ששית יבערנו. או באור, או בכל דבר האבד שלא יראה ולא יהיה עוד ברשותו.
<h2>דף כז:</h2>
ומותר לאכול חמץ בי"ד עד ד' שעות. בין לאכול הוא בין להאכיל לבהמתו. דתנן כל שעה שמותר לאכול מאכיל וכו'. ותולין כל שעה חמישית לא אוכלין ולא שורפין. ובתחלת שעה ששית יבערנו. או באור, או בכל דבר האבד שלא יראה ולא יהיה עוד ברשותו.
<h2>דף לא:</h2>
חמץ שנפלה עליו מפולת. והוא למטה משלשה טפחים. הרי הוא כמבוער ובביטול בעלמא די לו.
<h2>דף מה.</h2>
בצק שבסדקי עריבה אם יש בו כזית במקום אחד בדפנותיה צריך לבער. פחות מכזית אין צריך לבער. אבל בשוליה אפילו כזית אין צריך לבער. כן פסק בעל עשרת הדברות. הפת שעפשה ונפסלה ממאכל אדם צריך לבער. אבל אם נפסלה שאפילו הכלב אינו יכול לאכלה אינו צריך לבער. תוספתא [פסחים פ"ג מ"ב] האספלנית והקילור והרטיה שנתן לתוכן קמח [אינו] חייב לבער. לרבינו האי גאון ז"ל, כל שכן טריאק"א שמערבין בו חמץ שחוק עם בשר אפעה שמותרין. ירושלמי [פ"ב ה"ו] מלוגמא שנתחמצה ואחר כך נסרחה צריך לבער.
<h2>דף מט.</h2>
ואם חל י"ד להיות בשבת. מצאתי בשם רב האי גאון ז"ל י"ד שחל להיות בשבת כך אנו עושין וכך אנו נוהגין. מבערין את הכל מלפני שבת. ואין משיירין אלא מזון שני סעודות. ואין אנו מבשלין לא מיני חטים ולא מיני שעורין ולא מיני קמח, שלא יצטרך להדיח קערות בשביל חמץ וכיון שאין צריך להן לאכול בהן במנחה אסור להדיחן. וכן מצאתי בשם גאונים אחרים. ושיור פתיתין שמשייר לפניו בשבת שחרית מבטל בלבו ודיו.
